"אנחנו מביאים את הלשון לצורתה הסופית - לצורה שעתידה להיות לה כשאיש לא ידבר עוד בשום לשון אחרת. לאחר שנסיים ייאלצו אנשים כמוך ללמוד את הלשון מחדש; אתה בודאי סבור שעבודתנו היא המצאת מלים חדשות. כלל וכלל לא! אנחנו משמידים מלים - עשרות מלים, מאות מלים, יום-יום. אנחנו מקלפים את הלשון עד הגרעין"
1984/ ג'ורג' אורוול
1984/ ג'ורג' אורוול
שלומי שבת, הדמות הכי קרובה למציאות שנראתה בריאליטי, נפרד מהמתמודדת יובל דיין רגע אחרי שהודיעה על פרישתה מדה- וויס. החיבוק האבהי וההיענות אליו חוצים את אור הזרקורים, האיפור והמיקרופונים ומגיעים עד אלינו כרגע נדיר של אותנטיות בפריים טיים. גם דיין מיוצגת כאן היטב, עם רעמת השיער והאחיזה הנונשלנטית במיקרופון, שמטעות לחשוב שמדובר בזמרת מנוסה. אבל בדל החולצה המבצבץ בשובבות חושף את מה שגילו המנטורים כשהסתובבו אליה - ילדה חמודה ובוסרית שכשהיא שרה נשמעת משום מקום כאילו חוותה על בשרה את כל מוראות הקיום.
היינו רוצים להאמין שההחלטה לעזוב את התוכנית היא דרמה אמיתית. בכל מאודנו אנחנו נצמדים לסצנה הזו ומקווים שלא יתברר שעל הכל ניצחה "ההפקה". המפלצת שבולעת כל גחמה מקורית, מקלפת אותה עד לגרעין, ומגישה את התוצר המלאכותי הזה להמונים הבוהים.
כנראה שכולנו - צופים מושבעים ומבקרי טלוויזיה ציניים, כבר שבענו מתוכניות הקוראות למישמש הסינתטי שלהן 'מציאות', בדרכו המעוותת של האח הגדול (זה המקורי). מה שעצוב בכל הסיפור, שאט אט כבר לא נותרות לנו חוויות אמיתיות להתחמם מולן, וגם לפרשיה נחמדה על ילדה אמיצה בת 17 אנחנו ממהרים לייחס כוונות זולות ואינטרסנטיות, מניסיונינו המר. בסוף עוד ניאלץ ללמוד מחדש את התרבות שבה אנחנו חיים.
כנראה שכולנו - צופים מושבעים ומבקרי טלוויזיה ציניים, כבר שבענו מתוכניות הקוראות למישמש הסינתטי שלהן 'מציאות', בדרכו המעוותת של האח הגדול (זה המקורי). מה שעצוב בכל הסיפור, שאט אט כבר לא נותרות לנו חוויות אמיתיות להתחמם מולן, וגם לפרשיה נחמדה על ילדה אמיצה בת 17 אנחנו ממהרים לייחס כוונות זולות ואינטרסנטיות, מניסיונינו המר. בסוף עוד ניאלץ ללמוד מחדש את התרבות שבה אנחנו חיים.
