להסבר מה קורה פה, כדאי להיכנס דרך הדף _youtube לעומק.
#4 ברייק דאנס.
יוטיוב הוא תחנה מרכזית עולמית. מצד אחד מגיעים אליו רבים שעושים את דרכם ברגישות ובנחישות ליעד מסוים, כמו מפגינים ומוחים מכל סוג שהוא. מצד שני, נקלעים אליו גם המוני משועממים וטיפוסים חסרי פואנטה, במקרה הטוב כמובן. מה קורה כששני זרועות הענק של האתר נפגשות? מה קורה כשסרטון אחד הוא מהקטעים נעדרי המשמעות של צעירים רוקדים לצליליו של להיט לעוס , אבל מצד שני הוא מהפכני בצורה שאין כמוה?
בענין הזה, נראה שאין עוד מקום שמאתגר את רוח החופש שמביא איתו youtube כמו איראן. מדינה שבה קיימים איסורים על צורות לבוש והתנהגות, ועונשים כמו מלקות וקריאת פרקי קוראן ניתנים בכל יום.
אבל הרשת באופיה החתרני מגיבה בהתאם ומקרוב. כך, באופן חסר תקדים ניתן אחד הפרסים היוקרתיים בתחום העיתונאות לצלם אלמוני שהעלה לאתר את הסרטון המתעד את מותה של נדה - מפגינה שהשתתפה בהפגנות נגד המשטר ונורתה למוות. בסרטון המצורף, מהצד השני של החיים באיראן - אפשר לראות איך צילום בנאלי של בחורה רוקדת עולה לדרגת מיני מהפכה כשזה קורה ברחובות טהרן. שימו לב לכמות הצופים (וצופה אחת שעטופה ברעלה), שמלמדת עד כמה לא רגיל מה שהם רואים.
נ.ב. מתחקיר קצר ברחבי הרשת עולה שכנראה לא מדובר ברחובות טהרן כמו שנכתב בשמו של הסרטון, אלא באוניברסיטה בפקיסטן, מה שמוריד קצת מרמת המתח של הסרט. אבל גם פקיסטן היא רפובליקה מוסלמית שבה מראות כאלו אסורים בהחלט, ורבים ממאתיים אלף הצופים בקטע בגרסאות השונות שלו לא האמינו שהוא צולם שם.
#5 מבני אלמוות למשעממים מוות
"video killed the radio star", היה הקליפ הראשון ששודר ב-MTV. מהזוית ההיסטורית, אפשר לומר שהוידיאו לא הרג את כוכבי הרדיו והם מצאו את הנישה שלהם בדרכם האלגנטית, ע"ע אליקו. אבל אותה מידה של חרדה שאחזה בכוכבי הרדיו אז, אפשר לנחש שאוחזת בכוכבים הבאים ליפול, הפעם בעזרתו של האינטרנט - מנהיגנו הפוליטיקאים. 2000 שנה אחרי שקיסרי רומא קראו לעצמם אלים ואחרי מאות שנים של סיקור, הביאו להכרה שמנהיגנו הם בני אדם ממש כמונו. בשלב הזה הגיע you tube וכל מציצניו, שקבעו פחות או יותר את המסמר האחרון בארון המתים של תהילת המנהיגים. כך גילינו שלא רק שראשי העם אינם נעלים, אלא הם בעצמם פתטיים ובעלי גחמות, וגרוע מזה עבורם - מחזיקים בדעות המוניות וגזעניות שנחשפות כשהם לא מרגישים צורך להסתיר אותן.
בסרטון הראשון שלפנינו נראה הסנטור האמריקני ג'ון אדוארדס, שגם ניסה להתמודד לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית, עוסק בהתיפייפות, שדורשת בשלב מסוים גם התערבות של עוזרת אישית(!). הסרטון היה אך משעשע ולא הזיק לאדוארדס בקמפיין שלו, מה שמוכיח שכנראה כולנו כבר מוכנים נפשית לידיעה שגם בחלונות הגבוהים לא חסרות גחמות.
בסרטון השני, נראה הסנטור הרפובליקני מוירג'יניה ג'ורג' אלן בפתח הקמפיין שלו. לפי הסקרים הוא היה אמור לזכות. הבעייה היחידה היתה שהוא טרח להציג מתלווה דמוקרטי למסע הבחירות, שהיה, אבוי, ממוצא אינדיאני. אלן טרח לעשות זאת תוך פליטת פה שפירושה עדיין לא התברר. מה שכן ברור הוא שמדובר בכינוי ילדותי ומעליב, ובסיועם הנמרץ של צופי you tube, הביא לביקורת רבה על אלן. שערורייה רדפה שערורייה, ובסופו של דבר אלן הפסיד בבחירות במדינת וירג'ניה, במה שאולי יכול להיות ההכרעה הפוליטית הראשונה שהושגה בעקבות סרטון באינטרנט.
#6 הזהו אדם?
יגיע הרגע ויתפרסם המחקר שיחשוף שהשינוי הכי גדול ש youtube גרם למין האנושי הוא ההשפעה החודרנית על פרטיה הכי קטנים של ההתנהגות שלנו. כי הרי ברור שהמניירות האנושיות השתנו מאז המצאת הקולנוע,והם הפכו לחיקוי גרוע של כל מה שראינו על המסך. כל תנועה שלנו היא עוד אחת מפס הייצור של פוזות שחקנים משומשות. תחשבו כמה תמונות נראות אותו דבר - המשועממים שעושים פרצוף למצלמה, הזוגות האוהבים, הכל כבר נעשה, נאמר, שוחזר. מה בחיינו הוא משלנו, רק שלנו, בלי אפילו זנב של תנועה או אמירה לא מודעת שכבר שמענו? אפשר להניח שיש עוד רגעים כאלה. הרגעים שאנחנו לא שולטים באנושיות שבנו - כשאנחנו מופתעים, מיואשים, או כשנוחתת עלינו מתת גדולה עד כדי איבוד עשתונות. אבל גם לכאן הגיע youtube יקירנו. כל רגע, כל הפתעה, כל רגש שעד עכשיו היה כולו אנחנו, הופך גם הוא למתועד ומשוכפל למיליוני צפיות. כך אט אט אנו קולטים לתוך התת מודע איך להגיב בכל סיטואציה, בלי שום אפשרות להיות אותנטיים. מצד שני, אנחנו משכללים את המכונה האנושית שלנו לדרגות אילוף חדשות. עכשיו אנחנו יודעים איך להגיב במקרים של הפתעה קיצונית ביותר. שוד, יום הולדת מטורף, מתיחה מדמימת לב, אכזריות רצחנית. בכל אלה אפשר ללמוד מהי התגובה הרצויה. לשם דוגמה, סרטון אחד מרבים של רגעים שאף אחד לא ידע איך לנהוג בהם ועכשיו הוא נמחק מרשימת ההזדמנויות לאותנטיות. אבל בכל זאת זו חגיגה לעיניים המציצניות והרגשניות שלנו. בבקשה. ההסבר בכותרת של הסרטון.
