להסבר מה קורה פה, כדאי להיכנס דרך הדף _youtube לעומק.
הנוצה והקסת יוצאים מהאופנה
והמדפיסים מנצחים,
כי מה שמעתיק עושה בשנה שלימה
עושים אנחנו בפחות מיום.
לכן היכנעי אווזי הנוצות -
האדם עכשיו עומד לכבוש הכל.
6# העולם בחיתולים
הימים ימי המצאת הדפוס, והעוסקים במלאכה החדשה עפים על עצמם. השורות שלמעלה (בתרגום יותר מחופשי) נכתבו על ידי המדפיס אולריכט האן, שהיה מאסטר בתחומו ובזמנו. הוא היה טוב עד כדי כך שהוא הוזמן לחצר האפיפיור כדי לעבוד בשירות איש הדת הרם ביותר. מנהיג אותה הדת שאחזה את אירופה ליותר מאלף שנים של אנטי קידמה, הבין מהר מאוד את הפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה החדשה, ולא חשב לרגע לעמוד בצד. (תארו לכם את רה"מ דוד בן גוריון פותח פרופיל בפייסבוק). וזוהי דוגמא אחת שמלמדת כמה מהפכנית היתה מכונת הדפוס לזמנה. שיר המדפיסים התמים שכתב מאסטר האן מביא את תחושת ה"הי" שאפפה את הסדנאות בהם נדפסו הספרים הראשונים. לא סתם ספרים אלה הם עד היום מקור לטירוף עבור אספנים בינלאומיים, שרודפים אחרי כל מהדורת דפוס שיצאה עד לשנת 1500. ספרים אלה נקראים "אינקונבולות", או בעברית - עריסות, והם מקוטלגים עד לאחרון שבהם. שמם ניתן להם ככל הנראה בגלל ראשוניותם בזמן לידתה של ההמצאה ששינתה את פני העולם, והפכה אותו למובן יותר, נשלט יותר, ומתקדם הרבה הרבה יותר.
ולעניינינו. תחושה של שכרון יכולה לאפוף גם אותנו, אזרחי המילניום השלישי. כבר נאמר במקומות רבים שהאינטרנט חוזר על המצאת הדפוס והופך את המידע לנגיש כמו שלא היה אף פעם. אבל ידע, עם כל הכבוד, הוא די פאסה. הספריות שעוברות לרשת והמידע העצום שמתייצב במרחק לחיצה מכל אחד הם צעדים מהפכנים ונעימים כלשעצמם, אבל ברשת יש כמובן הרבה יותר מזה. בימים טרופים כמו שלנו העניין המרכזי הוא השפעה מיידית ושינוי, הרבה מעבר להפצת ידע. הרשת העולמית פשוט גורמת לדברים להתרחש, באופן הסיבתי הבסיסי ביותר, כמו למשל לארגן מהפכות.
כל ההקדמה הארוכה הזאת באה לעולם כדי שלא לתת לאירוע המתועד הבא לעבור לידינו, בלי לחלוק לו את הכבוד ההיסטורי הראוי, שמגיע אלינו היישר ממוסקבה הקרה. המקום: זירת ההאיגרוף הבינלאומית באיצטדיון האולימפי. הזמן: מיד לאחר ניצחון של המתאגרף הרוסי על יריבו האמריקאי. אבל לא כאן טמונה המשמעות, אלא במה שהתרחש מיד לאחר מכן. לגוב האריות הזה בחר להגיע המתמודד (שוב) לנשיאות ולדימיר פוטין כדי לתחזק את מועמדותו המצ'ואיסטית, הקשוחה והעל-רוסית, לקראת ניסיונו להיבחר כנשיא בשנית (ההיסטוריה מתרחשת פעם כטרגדיה ופעם כפארסה וכו'). כיאה למעמדו הוא ציפה להתקבל בחיבוק דוב רוסי על ידי 20,000 האוהדים שיכורי הניצחון. לא הוא ולא איש ברוסיה כנראה לא ציפה למשהו אחר. אלא שאז קרה הבלתי יאמן, בכל קנה מידה שתרצו. שניות ספורות לאחר שפתח את פיו, קולו נבלע בנהמת בוז כללית ורועמת . וכמו שהמדור הקטן שלנו אוהב, הקטע הועלה לרשת , ומיליוני צופים כבר נדרשו לסוגייה מה בדיוק קרה שם. פוטין עצמו התפתל וטען שמדובר בקריאות עידוד או לחילופין בבוז כלפי המתמודד האמריקאי. בכל מקרה, תיאור הפרשה בפאתוס המתאים, יבחר במילים הבאות: האיש החזק בקרמלין נאלץ להתגונן, ולהסביר מדוע אזרחי רוסיה בזים לו. לפני שלושים שנה היה מדובר לא בתיאור של המציאות אלא של סרט בידיוני. היום קוראים לסרט הזה youtube, והוא הסרט שכולנו חיים בו. כמו שסטינג שר לפני הרבה שנים, הרבה לפני שהייתי פה: "תאמינו לי, אני מקווה שהרוסים גם אוהבים את הילדים שלהם". אז כנראה שצדקת מר סטינג, וגם כשהם שיכורי ניצחון הם אוהבים את הילדים שלהם, ופשוט נמאס להם מאנשים חזקים, משלטון יחיד וממסכי ברזל.
הנה זה בא, אם תחכו בסבלנות לשנייה ה 0:12 :
7# בארון של איראן
אם כבר מהפכות, מה דעתכם על תנועות פרובוקטיביות בפריים טיים האיראני? מעבר לטעמי האישי שלא מתחבר למשמושים הנראים בסרטון, יש בצפייה בו משהו מענג. קתרזיס לחובבי פסיכולוגיה ולמי שמתייחס בהבנה לנפש האדם. כי מה יעשו בני אנוש שכולאים את תשוקותיהם בגלל הדת, החברה, המדינה והאווירה הכללית? אזיקים על אזיקים, שגורמים כמובן להיפך הגמור, לפי הדרך שבה פועלים מנגנונים פנימיים. כך משהו שהיה מגונה דיו כדי להיחשב יציאה בכל העולם, קורה דווקא באיראן, מול המצלמות.
כר הדשא של הליגה האיראנית ראה כבר מעשים חתרניים כמו שתייה במהלך הרמדאן וענידת סרט שחור במחאה על הרג מפגינים, אבל מה שקרה אחרי שני שערי זהב במשחק ליגה, היה חתרני בצורה אחרת לגמרי. (כל התשובות בסרטון).
והנה ההגדרה ל Acting Out, מונח פסיכולוגי שנראה כמו הסבר לסרטון שלפנינו:
"הביטוי בעשייה ולא בדיבור, עשוי להוות רמז לחוויות או משאלות שהאדם אינו יכול לזכור, להכיר בהן או לבטא אותן, ולכן הוא מוציא אותן לפועל במעשה קיצוני העומד ביחס ישר לעוצמת ההדחקה".
ההגדרה הזו חוטאת לאמת האקדמית אחרי שערבבתי בה ציטוטים של תיאורטיקנים שונים, אבל היא מנסה להעביר את הרעיון הכללי. אז לידיעת הטהרנים (תרתי משמע) שם, כאן ובכל העולם - ככל שתדחיקו יותר את התשוקה האנושית והמיניות, היא תמצא את דרכה לפרוץ היישר מול עיניכם התוהות והלא טועות בכלל.
למי שדאג: שני השחקנים השותפים למעשה שכבר תזכו לצפות בו - ננזפו, הודחו, נקנסו ואף אוים עליהם במשפט ובעונשים איסלאמיים שונים. קיצוניים דתיים תמיד הצטיינו במנגנוני סילוק וטיטוא(?) יעילים ביותר.
ועכשיו: קתרזיס נעים..
הנוצה והקסת יוצאים מהאופנה
והמדפיסים מנצחים,
כי מה שמעתיק עושה בשנה שלימה
עושים אנחנו בפחות מיום.
לכן היכנעי אווזי הנוצות -
האדם עכשיו עומד לכבוש הכל.
6# העולם בחיתולים
הימים ימי המצאת הדפוס, והעוסקים במלאכה החדשה עפים על עצמם. השורות שלמעלה (בתרגום יותר מחופשי) נכתבו על ידי המדפיס אולריכט האן, שהיה מאסטר בתחומו ובזמנו. הוא היה טוב עד כדי כך שהוא הוזמן לחצר האפיפיור כדי לעבוד בשירות איש הדת הרם ביותר. מנהיג אותה הדת שאחזה את אירופה ליותר מאלף שנים של אנטי קידמה, הבין מהר מאוד את הפוטנציאל הטמון בטכנולוגיה החדשה, ולא חשב לרגע לעמוד בצד. (תארו לכם את רה"מ דוד בן גוריון פותח פרופיל בפייסבוק). וזוהי דוגמא אחת שמלמדת כמה מהפכנית היתה מכונת הדפוס לזמנה. שיר המדפיסים התמים שכתב מאסטר האן מביא את תחושת ה"הי" שאפפה את הסדנאות בהם נדפסו הספרים הראשונים. לא סתם ספרים אלה הם עד היום מקור לטירוף עבור אספנים בינלאומיים, שרודפים אחרי כל מהדורת דפוס שיצאה עד לשנת 1500. ספרים אלה נקראים "אינקונבולות", או בעברית - עריסות, והם מקוטלגים עד לאחרון שבהם. שמם ניתן להם ככל הנראה בגלל ראשוניותם בזמן לידתה של ההמצאה ששינתה את פני העולם, והפכה אותו למובן יותר, נשלט יותר, ומתקדם הרבה הרבה יותר.
ולעניינינו. תחושה של שכרון יכולה לאפוף גם אותנו, אזרחי המילניום השלישי. כבר נאמר במקומות רבים שהאינטרנט חוזר על המצאת הדפוס והופך את המידע לנגיש כמו שלא היה אף פעם. אבל ידע, עם כל הכבוד, הוא די פאסה. הספריות שעוברות לרשת והמידע העצום שמתייצב במרחק לחיצה מכל אחד הם צעדים מהפכנים ונעימים כלשעצמם, אבל ברשת יש כמובן הרבה יותר מזה. בימים טרופים כמו שלנו העניין המרכזי הוא השפעה מיידית ושינוי, הרבה מעבר להפצת ידע. הרשת העולמית פשוט גורמת לדברים להתרחש, באופן הסיבתי הבסיסי ביותר, כמו למשל לארגן מהפכות.
כל ההקדמה הארוכה הזאת באה לעולם כדי שלא לתת לאירוע המתועד הבא לעבור לידינו, בלי לחלוק לו את הכבוד ההיסטורי הראוי, שמגיע אלינו היישר ממוסקבה הקרה. המקום: זירת ההאיגרוף הבינלאומית באיצטדיון האולימפי. הזמן: מיד לאחר ניצחון של המתאגרף הרוסי על יריבו האמריקאי. אבל לא כאן טמונה המשמעות, אלא במה שהתרחש מיד לאחר מכן. לגוב האריות הזה בחר להגיע המתמודד (שוב) לנשיאות ולדימיר פוטין כדי לתחזק את מועמדותו המצ'ואיסטית, הקשוחה והעל-רוסית, לקראת ניסיונו להיבחר כנשיא בשנית (ההיסטוריה מתרחשת פעם כטרגדיה ופעם כפארסה וכו'). כיאה למעמדו הוא ציפה להתקבל בחיבוק דוב רוסי על ידי 20,000 האוהדים שיכורי הניצחון. לא הוא ולא איש ברוסיה כנראה לא ציפה למשהו אחר. אלא שאז קרה הבלתי יאמן, בכל קנה מידה שתרצו. שניות ספורות לאחר שפתח את פיו, קולו נבלע בנהמת בוז כללית ורועמת . וכמו שהמדור הקטן שלנו אוהב, הקטע הועלה לרשת , ומיליוני צופים כבר נדרשו לסוגייה מה בדיוק קרה שם. פוטין עצמו התפתל וטען שמדובר בקריאות עידוד או לחילופין בבוז כלפי המתמודד האמריקאי. בכל מקרה, תיאור הפרשה בפאתוס המתאים, יבחר במילים הבאות: האיש החזק בקרמלין נאלץ להתגונן, ולהסביר מדוע אזרחי רוסיה בזים לו. לפני שלושים שנה היה מדובר לא בתיאור של המציאות אלא של סרט בידיוני. היום קוראים לסרט הזה youtube, והוא הסרט שכולנו חיים בו. כמו שסטינג שר לפני הרבה שנים, הרבה לפני שהייתי פה: "תאמינו לי, אני מקווה שהרוסים גם אוהבים את הילדים שלהם". אז כנראה שצדקת מר סטינג, וגם כשהם שיכורי ניצחון הם אוהבים את הילדים שלהם, ופשוט נמאס להם מאנשים חזקים, משלטון יחיד וממסכי ברזל.
הנה זה בא, אם תחכו בסבלנות לשנייה ה 0:12 :
7# בארון של איראן
אם כבר מהפכות, מה דעתכם על תנועות פרובוקטיביות בפריים טיים האיראני? מעבר לטעמי האישי שלא מתחבר למשמושים הנראים בסרטון, יש בצפייה בו משהו מענג. קתרזיס לחובבי פסיכולוגיה ולמי שמתייחס בהבנה לנפש האדם. כי מה יעשו בני אנוש שכולאים את תשוקותיהם בגלל הדת, החברה, המדינה והאווירה הכללית? אזיקים על אזיקים, שגורמים כמובן להיפך הגמור, לפי הדרך שבה פועלים מנגנונים פנימיים. כך משהו שהיה מגונה דיו כדי להיחשב יציאה בכל העולם, קורה דווקא באיראן, מול המצלמות.
כר הדשא של הליגה האיראנית ראה כבר מעשים חתרניים כמו שתייה במהלך הרמדאן וענידת סרט שחור במחאה על הרג מפגינים, אבל מה שקרה אחרי שני שערי זהב במשחק ליגה, היה חתרני בצורה אחרת לגמרי. (כל התשובות בסרטון).
והנה ההגדרה ל Acting Out, מונח פסיכולוגי שנראה כמו הסבר לסרטון שלפנינו:
"הביטוי בעשייה ולא בדיבור, עשוי להוות רמז לחוויות או משאלות שהאדם אינו יכול לזכור, להכיר בהן או לבטא אותן, ולכן הוא מוציא אותן לפועל במעשה קיצוני העומד ביחס ישר לעוצמת ההדחקה".
ההגדרה הזו חוטאת לאמת האקדמית אחרי שערבבתי בה ציטוטים של תיאורטיקנים שונים, אבל היא מנסה להעביר את הרעיון הכללי. אז לידיעת הטהרנים (תרתי משמע) שם, כאן ובכל העולם - ככל שתדחיקו יותר את התשוקה האנושית והמיניות, היא תמצא את דרכה לפרוץ היישר מול עיניכם התוהות והלא טועות בכלל.
למי שדאג: שני השחקנים השותפים למעשה שכבר תזכו לצפות בו - ננזפו, הודחו, נקנסו ואף אוים עליהם במשפט ובעונשים איסלאמיים שונים. קיצוניים דתיים תמיד הצטיינו במנגנוני סילוק וטיטוא(?) יעילים ביותר.
ועכשיו: קתרזיס נעים..
